הלכה, מציאות ושיקולי הדעת בקביעת ההלכה: הפולמוס על הקריאה בתורה מחומשים בספרות ההלכה מימי הביניים Halakhah, Reality, and Deliberation in Halakhic Decision-Making: the Debate Over the Public Reading of the Torah from Codex in the Middle Ages

תקציר בעברית: בפתח חיבורו, דרכי ההוראה, הצביע רבי צבי הירש חיות על התופעה הרווחת, שלעתים קרובות ההלכה הנוהגת איננה עולה בקנה אחד עם האמור במקורות המחייבים של ההלכה. לדבריו, 'לא בכל מקום אשר פסקו בתלמוד הלכה, נוהגים כן במעשה. רק מצינו הרבה פעמים איזה הלכות צודקות ונכונות לפי דרכי העיון והקבלה, ובכל זאת אין עושים אותם הלכות קבועות למעשה, להנהיג ככה את העם, רק [=אלא] במעשה עושים שלא כהלכה'. בעקבות דברים אלה אבקש להציע כי פסיקת הלכה איננה אך ורק הליך של מימוש מה שמתחייב מן המקורות הסמכותיים של ההלכה, אלא היא קשורה בקשר הדוק לשיקולי דעת שונים ומגוונים, שפוסקי ההלכה מביאים בחשבון בבואם לקבוע את ההלכה למעשה. אחד משיקולי דעת אלה נוגע בזהותה הדתית של הקהילה. פוסק עשוי לסטות מן האמור במקורות הסמכותיים של ההלכה, אם ההיצמדות לאמור במקורות אלה עלולה להביא לפגיעה באחד מן היסודות של הקיום היהודי, כפי שהפוסק מבינו. תוצאה כזו עלולה לסכן את הזהות היהודית והדתית של הקהילה ושל חבריה, ועל כן איש ההלכה, בבואו לפסוק הלכה למעשה, עשוי במקרה כזה להעדיף את השיקול הכללי באשר לזהותה הדתית של הקהילה על פני האמור במקורות הסמכותיים של ההלכה. המאמר הנוכחי מבקש להדגים תובנה זו באמצעות עיון בדרכי התמודדותם של חכמי ההלכה בימי הביניים עם שאלת הקריאה הציבורית בתורה שלא מספר תורה כשר, אלא מתחליפים שלו. המקורות העומדים לרשותנו מצביעים על שתי תגובות הפוכות בקרב חכמי ההלכה לבעיה זו: היו מהם שהתירו את הקריאה בתורה מחומשים, והיו שאסרו זאת מכל וכל. טענתי היא, כי שיקול הדעת העומד ביסוד שתי העמדות ההלכתיות בנדון הוא אחד, וכי דעתם של הפוסקים הייתה נתונה בראש ובראשונה להשלכות העתידיות של הוראתם ההלכתית על זהותן הדתית של הקהילות היהודיות. English Abstract: In a unique halakhic responsum, written in the first half of the 12th century, six of the greatest Narbonnese sages of the time permitted the use of a codex, rather than a scroll, for the public reading of the Torah in the synagogue. This ruling, revolutionary in its content, is also surprising in its reasoning. The Talmud (bGiṭṭin 60a) states: “One may not read the Torah in public from a Ḥumash because of the dignity of the congregation,” and the Narbonnese rabbis candidly acknowledge the halakhic validity of that Talmudic dictum. Yet, they rule in contrast to the Talmudic ruling, claiming that it is better to annul the Talmud’s rule rather than to entirely abstain from the public reading of the Torah. Therefore, a community that is unable to arrange for a Torah scroll should, despite the Talmud’s ruling, perform the public reading of the Torah, using a codex for that purpose. This halakhic ruling engendered a fierce debate among medieval halakhic authorities and the present paper is devoted to an analysis of the different approaches taken in that debate. It shows that a rationale similar to that of the Narbonnese rabbis can be found in other areas of medieval halakhic deliberations. It therefore argues that such a line of reasoning indicates that halakhic decision-making is not guided by a formalistic approach—aiming at implementing the demands of the authoritative texts of the law—but rather the potential consequences of a ruling is allowed to be a motivating factor in halakhic decision-making.